מאירי על בבא קמא י״ב

1 עבדים כנענים והם שמלו וטבלו לשם עבדות יש דברים שהם נדונים בהם כמטלטלין ויש דברים שהם נדונים כקרקעות ויש דברים שהם ממוצעים בין שניהם את שהם נדונים כמטלטלין הוא שאין נפרעין מהם מן היתומים כשאר המטלטלין וכן לענין פרוסבל שאין עושין פרוסבל למי שאין לבעלי חובו קרקע אע"פ שיש להם עבדים וענין פרוסבל הוא שתקן הלל הזקן לכתבו ולמסרו לדיינים קודם שביעית כדי שלא תהא שביעית משמטת חובותיו וענין נוסח שבו הוא שאומר מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים כל שטרותי שיש לי אצל פלוני ופלוני והרי זה מעתה כנגוש ואין עוד בו לעבור על לא יגוש ולא תקנו כן אלא על מי שיש לו קרקע שאין גוביינא שלו מחוסרת כל כך וקרוב להיותו נגוש ועומד וכן שהמוכר את העיר לא מכר את העבדים כמו שיתבאר בבבא בתרא פרק הבית וכן שאם הקנה מטלטליו לאחד העבדים בכלל כמו שיתבאר בפרק מי שמת ולענין שבועה הרי הן כקרקעות לגמרי ואין נשבעין עליהם וכן לענין גזלה שאם גזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך מפני שהוקש לקרקע שאינה נגזלת וכן שאם הקדיש את עבדו ונהנה ממנו בשוגג אין בו קרבן מעילה שאין מעילה בקרקעות ועבדים דינן כקרקעות לענין זה וכן לענין אונאה ולענין תשלומי כפלים:

2 מי שהקנה לחברו עבדים אגב קרקעות אם הם בתוך הקרקע קנה העבדים בקניית הקרקע אע"פ שבשאר מטלטלין אין צריכין לכך אף בבעלי חיים כדאיתא בקדושין כ"ו ב' בשמועת צפונו לפלוני ועמו מאה צאן וכן בחזקת הבתים ב"ב מ"ד ב' בשמועת מכר לו שדה מכר לו טלית שהקשו וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני אעפ"כ נשתנה הדין בעבדים הואיל ומהלכם ונדנודם מדעת עצמם:

3 הקנה לו הרבה עבדים והחזיק באחד מהם לא קנה כלם וכן אם החזיק בקרקע לא קנה עבדים אע"פ שאם מכר עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה כלם אין הדין כן בעבדים ומ"מ יראה שאם מכר לו עשר שדות ועבדים בתוך כלם שאם החזיק בשדה אחד שקנה כלם קנה גם כן העבדים שבתוכם:

4 הקנה לו מטלטלין אגב עבדים והחזיק בעבדים אם המטלטלין עליהם קנה מתורת חצרו ובלבד בכפות בידיו ורגליו שנפקע מדין חצר המהלכת אבל בלא כפות אף בישן לא ואפילו היה כפות בידיו והחבל ביד הקונה וכמו שאמרו בראשון של מציעא ט' ב' קלתה מינח ניחא ואיהי דקא מסגי לה אבל חצר המהלכת לא קנה ויש מצריכין בכפות וישן וראיה להם מפרק הזורק בענין נתנו ביד עבדה ישן ושמא בגט החמירו:

5 מה שבארנו שחצר המהלכת לא קנה משום חצר שאינה משתמרת הוא שכל שמהלכת אינה משתמרת ומטעם זה הניחו גדולי הפוסקים שלא הביאו בהלכותיהם דין חצר המהלכת הואיל וכבר הביאו דין חצר המשתמרת:

6 מי שעשה את עבדו אפותיקי ומכרו אחר כן הרי בעל חובו גובה הימנו אף במלוה על פה כל שנתברר בעדים מפני שאפותיקי של עבד יש לו קול ולוקח הפסיד על עצמו ויש אומרים דוקא בשטר שאם אין שטר אין קול וכן עיקר אבל אם עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו אף במלוה בשטר וכן בשאר מטלטלין שאין להם קול ואפילו עשה מזה שטר ויראה שדבר זה האמור בעבד דוקא באפותיקי מפורש עשה לו אפותיקי של מטלטלין אלו בשטר ובאו עדים שבשטר ולקחום מבעל הבית יש אומרים שבעל חוב גובה מהם הרי אין להם התנצלות לומר שאין לזה קול שהרי מכל מקום יודעים הם בכך ואני אומר שאין בעל חוב גובה מהם כל עצמו אינו נקרא אפותיקי הואיל ואין לו קול אצל הכל עשה שורו אפותיקי ומת ונשאר השור ליתומים כתבו הגאונים שבעל חוב גובה ממנו ואין צריך לומר בעשה עבדו אפותיקי ונראה דוקא באפותיקי מפורש:

7 כבר בארנו שהקדשים שאין בהם מעילה בחיי הבהמה שהיא שעת הנזק אם נהנה בהם אע"פ שהם קדש הרי הם בכלל הנזקים כגון קדשים קלים והם שלמים וכיוצא בהם שהנהנה בהם מחיים לרכיבה או לחרישה או לגיזתה וחלבה אינו מועל ולאחר זריקת הדם מועל באמורין ולא בבשר שדבר שיש בו הכשר אכילה אין בו מעילה אלא שמכל מקום אף הבשר אינו נקרא עוד ממונו שכל שלאחר הקרבת אמוריו משלחן גבוה הוא זוכה שהרי חטאה ואשם מועלין בחייהם בכלן ואחר הקרבת אמוריהן אין מועלין בבשרן הואיל ומותר לכהנים ומכל מקום ממון גבוה הוא ואינו בכלל דינין אלו:

8 כיוצא בזו אמרו שהכופר לחברו בשר שלמים ונשבע וחזר והודה הרי הוא בדין שבועת הפקדון כחולין גמורין הא לאחר מיתה הם כקדשים גמורין והוא שאמרו שכהן המקדש בחלקו אף בקדשים קלים אינה מקודשת ונראה שישראל שקדשה בבהמת שלמים מחיים מקודשת והיא אוכלת הבשר במקום בעלים:

9 אף הבכור כקדשים קלים הוא נחשב והרי הוא בדין הקדשים ובדין שבועה הפקדון כשאר קדשים קלים ואם באת לדון ולהחמיר בו מפני שקדשתו מרחם צא ולמד שלא דנת להחמיר בשלמים אע"פ שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק:

10 מכל מקום יש דברים שמחמירין בבכור יותר על שאר קדשים קלים כמו שאנו מבארים עכשו הבכור הרי הוא ממון כהן ואין לישראל בבשרו כלום כשאר קדשים קלים וכשיטפל בו הישראל בשיעור הידוע במקומו נותנו לכהן ושוחטו בעזרה וזורק דמו ומקטיר אמוריו והבשר נאכל לכהנים בירושלם ואם הוא בעל מום בין שהומם ביד כהן בין שהומם ביד ישראל הרי הוא נכסי כהן והרי הוא חולין בידו לאכלו בכל מקום או למכרו או להאכילו למי שירצה אפילו לגוי ומכל מקום כשהוא תם אין מוכרו הואיל ועומד לקרבן אין לו זכות למכרו ובזמן הזה שמצוה זו נוהגת בו בקצת מקומות כמו שיתבאר במקומו מוכרו בין תם בין בעל מום בין חי בין שחוט ומכל מקום כשמכרו תם הלוקח ממתינו עד שיומם ושחוט שאמרנו גם כן דוקא שנשחט בעל מום שאם נשחט תם הרי הוא טעון קבורה וחי מיהא מקדש בו את האשה שהרי הוא נכסי כהן לגמרי כמו שביארנו הא בזמן שבית המקדש קיים אפילו חי אין מקדשין בו את האשה ואינו מוכרו כמו שבארנו הואיל ומעשרים וארבעה מתנות כהנה הוא אין לו בו אלא משלחן גבוה:

11 בכור הבא מחוצה לארץ אף בזמן שבית המקדש קיים מקדש בו ונכסי כהן הוא לגמרי שהרי אינו ראוי ליקרב כך הלכה שאם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי הוא כחולין ואף לדעת האומר שאם באו תמימים יקרבו בדיעבד הואיל ומכל מקום לכתחלה אינו קרב ממון בעלים הוא אלא שאין אנו צריכים לדעת זה והרי הוא כחולין לכל דבר כך היא שטת גדולי המחברים אבל גדולי המפרשים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא שלא ליקרב מ"מ קדושת בכור יש בו שלא ליגזז ושלא ליעבד:

12 מעשר בהמה אינו בכלל דין שבועת הפקדון שאין זה נקרא ממונו שאין מוכרין אותו לא תם ולא בעל מום לא חי ולא שחוט ומה שאמרו עליו שאין נמכר באיטליז שהדברים מוכיחים שבצנעה מיהא נמכר פרשוה במסכת בכורות פרק כל פסולי המוקדשין ל"א ב' במעשר בהמה של יתומים ומטעם השב אבדה ליתומים כמו שבארנו בשלישי של יום טוב ואע"פ שאין עשה דוחה לא תעשה והרי בכאן השב אבדה עשה ולא ימכר לא תעשה נראה שהלאו הוא בתם בין חי בין שחוט אבל בעל מום אינו מן התורה וכן נתברר במקומו ר"ל איסור מכירתו בתם ובחי מן התורה ובבעל מום ושחוט מדברי סופרים ומכל מקום יראה שהוא בכלל הנזקים כשאר הקדשים קלים ויש חולקים לומר שבכור תם ומעשר בהמה בין חי בין שחוט אינו בכלל הנזקים הואיל ואין שום זכיה לבעלים לענין מכירה לא קרינא בהו רעהו: